פסק-דין חלקי בתיק ת"א 3727-07

(בנושא החבות)

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

התביעה הוגשה בגין שתי עילות חלופיות, מכוח פקודת הנזיקין ומכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

פסק דין זה יכריע האם מדובר בת.ד. עליה חל חוק הפיצויים לנפגעי ת.ד., שמא תביעה שחלה עליה פקודת הנזיקין, ואם כן, האם יש אחריות ורשלנות תורמת.

התיק נשמע במספר מועדים ובמהלכו שמע ביהמ"ש את עדי הצדדים כן הוגשו חוות דעת על ידי חב' הביטוח, הנתבעת 2 "אריה" חברה לביטוח המייצגת לפי עילה של חוק הפיצויים של נפגעי תאונות דרכים והנתבעת 4 "מנורה" חב' לביטוח המייצגת בעילה הנזיקית.

על פי גרסתו של התובע, בסעיף 8 לכתב התביעה בתאריך 5.11.11 " נפגע התובע במהלך ביצוע עבודת החלפת גלגל של עגורן עילי, הגלגל שהורם מהרצפה לגובה של 8 מ' והיה קשור למנוף המותקן על גבי רכב משא, הרכב היה נהוג ע"י הנתבע 1, תוך כדי כך ולפתע הגלגל התהפך בעת שהיה עדיין קשור למנוף כאשר הונח על המסילה כדי להכניסו למקומו ופגע ברגלו של התובע אשר היה נמצא בגובה של 8 מ' ליד הקיר וצמוד למסילה".

גרסה זו נמסרה ע"י התובע הן בתצהירו והן בעדותו, בביהמ"ש. בתאריך 14.9.11 העידו העדים אסמעילוב חיווט (וולודיה) ומר ולדימיר זאב (פרפלנצ'ק) (מטעם הנתבעות 3 ו-4) ומסרו, כי התובע נפגע בעת פירוק בית הגלגלים, עפ"י גרסתם התובע נפגע באופן זה שזרוע המנוף משכה את בית הגלגלים שהיה מחובר לאונקל החוצה ומיד כשבית הגלגלים השתחרר מהקורה, בית הגלגלים קבל הטייה הצידה לכיוון התובע ופגע בו.

העדים מסרו, כי מנוע המשאית עבד וסיפק את הכוח למנוף לעבודה.

בסיכומיו טוען התובע, כי הגם שנתגלתה סתירה בין גרסתו המדויקת של התובע לעניין נסיבות האירוע ובין גרסתם של העדים, הרי עדיין התובע נפגע תוך כדי שימוש בכוח המכני של המנוף ומשכך מדובר בת.ד. כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי ת.ד. (הסתירה נוגעת לפירוק בית הגלגלים).

לעניין עדותו של הנתבע 1 (נהג המנוף מר אסדי) - טוען התובע, כי אין לתת אמון בגרסתו, הוא לא ראה ממה נפגע התובע עקב המרחק שבו היה נמצא (20 מ') ואין לקבל את טענתו של הנתבע 1 שלפיה הכבל המשתלשל מהמנוף עדיין היה רפוי והמנוף טרם פעל.

גרסתו של הנתבע 1 אינה מתקבלת על הדעת עפ"י סיכומי התובע, שכן מדובר בבית גלגלים אשר שוקל כ-2 טון ובכל מקרה לא יכול היה התובע לדחוף בית גלגלים במשקל כה כבד לבדו או באמצעות עובדים אחרים. בעניין זה יש לאמץ את חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעות 3 ו-4 ולא את חוות הדעת הנתבעים 1 ו-2 ולקבוע, כי מדובר בת.ד.

בסיכומיהם מבקשים הנתבעים 1 -2 לשכנע את ביהמ"ש, כי אין המדובר באירוע שחל עליו חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לא נעשה כאן כל שימוש ברכב (המנוף) ו/או בכוחו המכני. פגיעתו של התובע ארעה במהלך פעולה ידנית של דחיפת גלגל העגורן מחוץ לבית הגלגלים ללא מעורבות המשאית ו/או המנוף. אי קיום הקשר הסיבתי המשפטי הנדרש - מביא לכך שאין לראות באירוע אירוע שחל עליו חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בעניין זה מפנים הנתבעים 1 ו-2 לעדות נתבע 1 מר אסדי ולפיה במועד האירוע טרם החל בהפעלת המנוף באמצעות שלט רחוק שהחזיק בידיו. כבל המנוף אומנם היה מחובר לבית הגלגלים, אך נותר רפוי כאשר הוא ממתין להוראות עובדי הנתבעת 3 להתחיל בהפעלתו. עדותו נתמכה בחוות דעת מומחה הבטיחות של הנתבעים 1 ו-2 (מר אריק יודלא) שהדגיש, כי מנגנון הפגיעה בתובע (התובע נפגע בברך) יכול להעיד, כי פגיעתו הייתה יכולה להגרם "אך ורק כשכבל ההרמה רפוי".

הנתבעים 1 ו-2 טוענים, כי עדות המומחה מטעם הנתבעות 3 ו-4 (מר אשר אסבן) הייתה מגמתית ומנוגדת לעדותם של העדים מטעם הנתבעים 3 ו-4 עצמם.

לטענת הנתבעים 1 ו-2 התובע סתר את עצמו ויש לקבוע, כי התאונה נגרמה שלא במעורבות הכוח המכני של הרכב, אלא במהלך פעולה ידנית.

הנתבעים 1 ו-2 מבקשים לראות בעדותו זו של התובע כעדות יחידה של בעל דין.

הנתבעים 3 ו-4 טוענים לעומת זאת, כי התאונה נגרמה עקב השימוש בכוח המכני של המשאית תוך כדי תמרון בית הגלגלים מחוץ למסילת עגורן הצריח במסגרת פעילותו של המנוף להוריד מן העגורן את בית הגלגלים שמשקלו 2 טון והכל בגדר יעודו (הלא תחבורתי) של המנוף. הוכח קשר משפטי סיבתי ישיר בין השימוש בכוח המכני לבין הנזק גוף שארע לתובע ואילולא שימוש שכזה התובע כנראה לא היה שורד את התאונה.

ראשית דבר, טוענות הנתבעות 3 ו-4, כי המשאית הינה מסוג משא רגיל מנוף קדמי ועל גבי המשאית מחובר מנוף שמופעל על ידי "שלט רחוק" בדמות קופסת פיקוד חיצונית.

הוכח, כי המשאית שבזיקה לשימוש בכוח המכני שלה ארעה התאונה הינה רכב דו יעודי ושניצול הכוח המכני ליעוד הלא תחבורתי הוא שהביא לאירוע התאונה. חוו"ד המומחה מטעם הנתבעות 3 ו-4 מבהירה את נסיבות אירוע התאונה המדוייקות. צוות עבודה שמנה את התובע וכן את העדים וולדיה וולדמיר (זאב) פרפלוצ'ק עסק בתיקון אחד מ-4 בתי הגלגל של העגורן העילי במפעל חד פלדה בע"מ בגובה. לצורך התיקון הוציא הצוות את פין הקיבוע שחיבר בין בית הגלגלים אשר שוקל 2 טון לבין קורת ההסעה בה מצויה המגרעת שבתוכה נעים הגלגלים המחוברים לבית הגלגלים על מנת להוריד את בית הגלגלים אל הרצפה ומשם להמשיך בתהליך העבודה היה צורך לעשות שימוש במנוף המשאית אשר הופעל הידראולי באמצעות משאבה המופעלת ע"י מנוע המשאית שהיה חייב לעבוד, לאחר הוצאת הפין שחיבר את בית הגלגלים לקורת העגורן העילי ע"י העובדים, הושחל בחור הפין משני צדדיו כבל הרמה, שתי הלולאות של כבל ההרמה (אחת בכל קצה של הכבל) אוחדו יחד נאחזו יחד וחוברו יחד אל אונקל מנוף המשאית, אשר כוונן למקום באמצעות הנתבע 1 (אסדי) אשר שלט במנוף מלמטה באמצעות השלט הרחוק כאשר מנוע המשאית מספק את הכוח להפעלת המנוף. על מנת למשוך את בית הגלגלים החוצה מן המגרעת חובר כבל ההרמה למנוף ונערכה מתיחה של הכבל ע"י המנוף, לאחר מכן באמצעות הכוח המכני של המשאית ומשיכת בית הגלגלים החוצה ע"י זרוע המנוף נשלף בית הגלגלים ממקומו על מנת להורידו אל הארץ, תוך כדי משיכה בית הגלגלים ע"י מנוף המשאית ובנקודת הזמן שבה בית הגלגלים יצא במלואו ממסגרת קורת ההסעה נטה בית הגלגלים על צידו, יצא מהמסלול ופגעה בתובע שעמד בסמוך לבית הגלגלים.

לטענת הנתבעות 2 ו-3 תיאור זה תואם גם את עדותם של עדי הנתבעות 3,4.